מעוז הכפר

פציעתו של שאולי ויצמן

חיים זיסוביץ'

הייתי בעמדה אחת ובעמדה לידי היה שאולי. אינני בטוח אם שאולי היה בעמדה, או פוגל. מכל מקום,
הגיעה השעה להתחלף בעמדות. פוגל ושאולי התחלפו בעמדה. פוגל, כך אני זוכר, הביא מלמטה מקופלת
והם עמדו לרגע אחד בתעלת הקשר ופוגל הושיט לוייצמן את המקופלת.
זה היה הרף עין שהספיק לצלף המצרי לירות כדור אחד ברווח שבין שני שקים או ארגזים בדופן תעלת הקשר.
הכדור פגע בראשו של שאולי וחדר את כובע הפלדה שחבש.  שאולי נפל ופוגל צעק "פצוע".
אני רצתי מהעמדה שלי אליהם, מרחק של אולי 10 מ'. הייתי חובש טרי ולא מנוסה. זה הפצוע הראשון שלי.
אני אפילו לא בטוח שהיה לי כבר הציוד המתאים. לכן לחצתי על העורק בצוואר של שאולי ובתחבושת אישית,
לחצתי על פצע החדירה של הכדור. אני זוכר שהיו קילוחם מבהילים של דם מהפצע.

המצרים, הבינו שמישהו נפגע אצלנו, ופתחו בהרעשה של מרגמות. הורדנו את שאולי לבונקר כשאני לוחץ על הפצע לעצור את הדם.
שם היה חובש נוסף, מנוסה יותר. הוא המשיך לטפל בו. כנראה הכניס עירוי. אחר כך הכנסנו אותו לזחל"ם
והוא פונה לנקודה מסוימת למסוק שהעביר אותו לבית חולים. נדמה לי שהוא אושפז בהדסה.

שאול ויצמן במעוז הכפר

השריפה הגדולה

עמי רום רוזמן

הביאו חבילה ענקית של שקי פק"ל חדשים , וגרדל , הוציא אותנו למילוי שקים , כמעט מיד החלה הפגזה של מרגמות והמפקד גרדל:
"תעופו לבונקר," יצאנו מהבונקר רק למשמרת השנייה בלילה והחבילה בערה לה , לשמחת כולנו.

הכפר שלי

שמעון כהן

אחרי חודש וחצי בתור מלווה שיירות הגעתי למוצב הכפר
זה נראה לי יותר "שווה" כי זה היה יותר קרוב לאויב.
קבלתי משרוקית שחברתי בדבק לדיסקית האישית ותליתי על הצוואר.

המצרים נהגו לירות פגזי מרגמה 60 מילימטר מעברה השני של התעלה
ממרחק קצר של 100-200 מטר
במוצב הרעש נשמע כמו חליצת פקק מבקבוק, או טריקת דלת
האוזניים היו בהיכון – כל רעש קטן – מיד שריקה במשרוקית – ורצים
מי לבונקר – ומי ל"שפניות" שכמה מהן היו מפוזרות במוצב.

"שפניה" – שטח בגודל שתי בלטות (40 סמ) על 5 בלטות
שהיה מכוסה בשקיות של אבנים ושקי חול  בגובה 70 סמ
בפינה בצד היתה כניסה דרכה אפשר היה לזחול פנימה
ולשלב בצד השני כשהרגליים צמודות חזק חזק לחזה
למה? כי באחת הפעמים כשישבתי בפנים נפל פגז על הפתח
וריסס את הצד הפנימי של השפניה – למזלי ישבתי עם רגליים צמודות לחזה 🙂

סדר היום היה די  מעניין …
בלילה מ 11 עד 7 בבוקר – שומרים 2 שעות וישנים 2 שעות
וחוזר חלילה = סל הכל 4 שעות שינה
בבוקר מסדר בשמונה ואחר כך עבודות ביצורים
שעיקרן מילוי שקים בחול ודיפון התעלות שספגו פגיעות מהמטר
הבלתי נפסק של פגזים ויריות. נשמה לי שרק בשבת היתה הפסקה
ברוטינה הדורשת הזאת.

באחת הפעמים שהייתי בחוץ עבר מטוס מיצרי מעל המוצב בטיסה נמוכה
זאת הייתה הזדמנות בודדת בשבילי לירות עליו עם המאג

במקרה אחר שמרתי בלילה בעמדת השער,
גיפ של אחד המפקדים עמד בסמוך חטף פגז ועלה באש.

באחד ממסדרי הבוקר שכחתי לסובב ולסגור את הכפתור הווסת
רון נעמן תפס אותי – למזלי זה היה יום ההולדת ה19 שלי והוא פטר אותי מעונש.

האירוע הדרמטי הייתה הפגיעה בשאול וייצמן – בחור חביב ושובב רציני
באותו רגע הייתי באחת התעלות כשהבנתי שהוא חטף כדור בראש.
זה לא נשמע טוב – ואחרי שפונה – נתבקשתי לנקות אחריו
ולאסוף את השכפ"ץ (שיכבת פיצוץ) והכפל"ד (כובע פלדה) ולנקות אותם מהדם.

בוקר אחד יצא סיור שלנו עם הנגמ"ש לכיוון מוצב המזח
בדרך היה חור בסוללה והמצריים חיכו לנו "בסיבוב" וירו בדיוק כשדהרנו
למזלנו לא נפגענו.