המתים
הללו הערים תמיד עם האורלוגין והים
הללו השותקים תמיד, שמציצים מן התמונות,
המסבים עמנו לשולחן ואינם נוגעים בפת,
אך רק איתם נאכל את פת הזכרונות.
הללו שהותירו כאן אמותם
להתנודד כאניה בלי עוגן על ימי הצער,
וכבר אין נמל בעולם לספינה שכזאת,
ואין מנוח לה מיום הלך הנער …
י. שלו
