עיניו רועות במפת מאה אלף.
עיניו בקוי הגבה כצאן בשלף.
שוקעות בתוך סבך הקוים לבלי צאת.
מחפשות את אשר לא סומן במפה.
ועט לא שרטט.
מקום שצפופים הקוים, תלול המדרון,
ודופק שם הלב כמכונה בחרוק הקרון.
לא סומנו הדפיקות.
לא סומנו רקפות מתפרצות מנקיקים.
לטאות מחליקות.
חטמיות מתנשאות כרמזור.
חצבים נריים.
וריחות טרם גשם טריים.
סמן שיא ההר, לא סומנו עננים.
ואין אות לקוצי הדרבן השחורים – לבנים.
הפזורים על הדרך.
במעלה הפרך.
סמנה החורבה
כעשרים קילומטרים דרומה לעיר.
אך דבר לא נכתב
בשום תג ושום תו
על העצב הלן בין אבני הגיר.
לא צין אם הומות הרוחות.
ולא זע שם נחש באחת הפינות, השכוחות…

16

העשב מגוון האריה נודד לו מזרחה כים
בגלים רחבים
רועשים אל בינות אלונים עבותים
ואל בין חרובים.
אין זכר לרעש העשב הלז.
לא לקול העולה מבאר אין בה מים
רק רז…
והנה המערה,
(כדמות של פרסה במפה)
לא סמנה …האימה על ספה.