אהוד שרר

מלחמת ההתשה מעוז פורטר

התקופה בפורטר הייתה קשה. בבית מאוד דאגו, היו שהשאירו צוואות. איבדנו כמה וכמה לוחמים במוצב בנוסף לאריק ולשפר.
היינו צריכים לסיים וסוף סוף לעזוב את התעלה, באותו שבוע נפלו בשבי, מספר חיילים, היה חשש שהמצרים יודעים את מועד היציאה
ויטווחו את הדרכים, האריכו לנו את השהות במוצב.

המפקד היה נמר שלא הכרנו.
הייתי בתעלת הקשר ההיקפית של המוצב. צהרי היום של חודש יולי, חום גיהינום בחוץ, ציפוי הניילון של האפוד גרם לי להזיע נורא.
הורדתי את האפוד לרגע כדי להתנגב מהזיעה.
״מה שמך חייל? שואל הנמר.
כאשר חזרנו סוף סוף לבית ליד, לקראת שבוע הנפש בעכו.
"שרר תעלה על א׳ למשפט אצל המג״ד". מי זוכר מה היה שמו של מג״ד? 14 ימי מחבוש, אבל במקום מחבוש…
כשהפלוגה נפשה בעכו, שרר נשאר לשמור על הציוד…
ברחתי בערב הביתה, גרתי אז בחיפה, רק עם אימי והחברה שלי -רותי, שהיא אשתי מזה 48 שנים.
בתמימותי סיפרתי להן שברחתי, הן ממש גרשו אותי מהבית וכך חזרתי לבסיס. מאז כל ערב ברחתי לנתניה.
בשבוע שאחרי הנופש, שרר נאלץ לרדת עם הרס״פ לבניית המחנה לאימון הקיץ ליד דימונה. משם כבר לא יכולתי לברוח.
אגב, אין זכר למשפט בתיק האישי שלי, אז אתם חברי למחלקה חייבים לי נופש ורגילה.

מלחמת יום כיפור בחזית הצפונית

אחרי השחרור בנובמבר׳ 1972, השתייכתי למאגר קצינים. קבלתי זימון לתחילת אוקטובר 73 כקצין למוצב בתעלה.
בקשתי להקדים את המילואים כי באוקטובר 73 הייתי אמור להתחיל את הלימודים בטכניון.
׳דפקו׳ לי מילואים בחגים כמפקד מוצב M116, דרומית לתל פארס, צפונית לתל ג׳וחדר ולתל סאקי. פיקדתי על סדירים מגולני,
בשבוע שלפני המלחמה הגולנצ׳יקים הוחלפו ע״י גדוד 50 של יאיא מי שהיה המ״פ שלי בקורס קצינים.
המלחמה הייתה באוויר, ארחתי גם חברה מ 269 שחלקם ׳טייל׳ מהצד השני של הגבול. גם ארחתי במוצב קבוצת פקודות של הקודקודים.
המלחמה הייתה באוויר. ביום ד׳ לפני המלחמה השתחררתי, בנסיעה הביתה נפרדתי (לצערי לתמיד) ממ״מ הטנקים שהיה קבוע מחוץ למוצב.
הוא נהרג עם לוחמים נוספים ממחלקת הטנקים. בשבת נקראתי מידית, בראש הנקרה קבלתי ג׳יפ עם עוד 2 חיילים,
תחזור למוצב…הגעתי עד נפח, זהו שם נעצרתי. הפרק הקשה שלי במלחמה היה כאשר אבטחנו את מינחת ההליקופטרים שהיה בבניאס ואחר כך עבר לשניר.
פונו אלינו של הפצועים וההרוגים של גולני מניסיון הנפל לכבוש חזרה את החרמון.
הזיכרון שנשאר לי זה המיון את מי יש טעם לפנות ואת מי כבר מאוחר מידי.