בדף זה שני חלקים
הראשון מקורו בשיח על פעולת הפלוגה בסרפנד שהתנהל באתר הווטסאפ של הפלוגה.
השני דברים שכתבו חברי הפלוגה שהנושא בער בעצמותיהם.
פלוגת רפאלי והרומ"ט הבלתי נשכח שהפך לאבר בגופנו
עמי רום
לגבי הפשיטה בסרפנד , המקלעון שסחבתי בעמל רב מאז ששאול וייצמן נאלץ לוותר עליו, נתרם לאחד החבר'ה שיצא לפשיטה , אולי גבי וייס ?
בקיצער אחרי שהכלי חזר אלי, ביצענו צניחה בחלוצה, ואחריה והליכה ארוכה לרחובות בנגב, שהסתיימה בתרגיל יעד מבוצר, ישר על רטוב.
הייתה לי כמות לא מעטה של תחמושת. חשבתי שסוף סוף אצליח לירות במקלעון כפי שתוכנן. נכנסנו לתעלות ביעד, וזה שלפני צעק "מחסנית,"
הוא ירד במקום ואני עברתי אותו, תוך כדי שנתתי לו מכה בקסדה לפי התרגולת,
"ראשון עבר," יריתי כדור ראשון , מעצור, ירדתי במקום , עברו אותי, תפעלתי את הנשק והגעתי שוב להיות ראשון, ושוב מעצור אחרי כדור ראשון ,
אחרי הפעם השלישית הבנתי שיש בעיה בנשק, כשהגענו חזרה לסאנור הלכתי לנשקיה, פרקתי את הנשק והורדתי את המתפסים שלו.
הנשק ואני ראינו שגליל הגזים (מתערב שחלק גדול מאתנו כבר לא זוכר מה זה), סדוק … איזה מזל היה למי שהיה בלבנון ולא היה צריך לירות אתו.
גבי וייס
כנראה שזה אכן הייתי אני, הייתי מקלען בצוות הרתק של זיו, כשיצא רכב מהמחנה פתחנו באש תופת, אחרי צרור אחד המקלעון שלי נדם.
לא פלא אחרי מסע של קילומטרים בבוץ טובעני. לא זכרתי שזה המקלעון שלך עמי, אבל אם אתה אומר?
עמי רום
כן אני זוכר, הרסת את המקלעון
בועז רוזמרין
אני מגיב כאחד שלא השתתף בפעולת סרפנד, אך עקב אחרי השיח. אחד הפרטצ'ים של הפעולה הזאת היה לדעתי שימוש במקלעון ה-FN.
בפעולה שבה אמורים ליצר כמות אש מסיבית, שימוש בכלי הנכה והאומלל הזה הוא הימור על תוצאת הפעולה ועל כמות הנפגעים שלנו.
אני יודע שזה היה המקלעון הסטנדרטי, כמו שאחיו הנכה והאומלל הרומ"ט, היה רובה השירות הסטנדרטי.
דעתי היא שבנתונים אלה היה עדיף להוסיף מא"ג או שניים עם יותר נושאי תחמושת, מאשר להסתמך על הכלי האומלל
הזה שלעולם אינך יודע עם ירה כאשר נזדקק לו.
אינני יודע ולא בטוח שמישהו ניסה או רצה לבדוק, כמה נפגעים היו לצה"ל, וכמה מחיילי האויב ניצלו,
כתוצאה ממעצורים בכלים הנכים הללו, המתאימים אולי למצעדים ומטחי כבוד, אך לא לתנאי שטח וקרב אמתיים.
עמי רום
צודק לגמרי , משקולת , תרתי משמע.
הייתי מקלעוניסט מאז ששחזרנו מהקו בתעלה ועד סיום מסלול ,עקב צמצומי התקציב לא יריתי במקלעון יותר מכמה מאות כדורים.
הוא כבד כמו גם הטרנזיסטור (מנשא מחסניות) שלו על הגב, החגור לא נסגר מרוב פאוצ'ים.
אני זוכר את גרשי מתפעל מעצור במקלעון שלו באמצע מסלול רטוב בגלל כרכוב תקוע בבית הבליעה.
במילה אחת סבל , בשתי מילים סבל מיותר , לא הוכיח עצמו כנשק אמין ומתאים לתנאי הארץ
מוצ'ניק
הייתי מקלעוניסט בפלוגת המסלול מאי 68 האף -אנים תמיד ירו. להוציא את חולות סיני. שם אבד הביטחון ברובה.
הייתה בעיה נוספת כדי לאפס את הנשק, היה צריך נשק שיזיז כוונות. לעומת ה-M16 שכל חייל מסוגל לאפסו.
בועז רוזמרין
מוצ'ניק גם חולות סיני, כמו הבוץ של סרפנד היו בזירות הלחימה של צהל.
במלחמת יום הכיפורים, מצאתי בתעלת מים מקלעון רוסי RPD והשתמשתי בו במקום הרומ"ט.
הוא ירה בכל מצב וחשוב לא פחות, הוא נתן לי את הביטחון שיש על מי לסמוך.
מוצ'ניק גם אם המקלעון שלך ירה כמעט בכול מצב, לא הרגשת פרפרים בבטן, ירה? יהיה מעצור?
אני זוכר שהייתה בדיחה על הרומ"ט שהכי בטוח זה לפרק אותו ולזרוק את העכבר על האויב.
הסבר למי שלא ידע את הרומ"ט והמקלעון: העכבר הוא החלק הנע הטוען כדורים מהמחסנית לבית הבליעה
ושולף את התרמילים הריקים החוצה, הוא כבד באופן יחסי ומסתיים במוט קצר שעם קצת דמיון אפשר לראות בו את זנב העכבר.
עמי רום
סיפור על המקלעון, במסגרת אימון הקיץ של 1970, באימון צליחה בחוף אמנון בכינרת ,
היינו צריכים לעבור תעלת מים לאורך חבל מתוח בגובה פני המים, לבשנו מדים ,
מעליהם מזרון גומאוויר הקרוי חליפת הצלה, מעליה בהצלב, הנשק.
יודעי הרומ"ט שחררו נקירה כדי שאם הנשק יפתח מלחץ חליפת ההצלה , העכבר לא יברח.
באימון הלילה, לאחר שיצאתי מהמים, המקלעון היה פתוח ועכבר … לא בתוך הנשק … ויי ויי,
כבר התחלתי לחשוב שכל הקיץ ארותק ולא אראה את הבית,
אבל סגרתי הנשק, חזרנו למאהל ואחרי מסדר שימון, שוחררנו לישון , חטפתי שיחה עם אוריה וסיפרתי לו את הסוד הגדול.
רצנו למקום האירוע , נכנסתי למים והתחלתי לגשש בבוץ. לא עברו יותר מכמה שניות והעכבר היה בידי !!!
מזל גדול.
המקלעוניסטים של פלוגת רפאלי
אבי איליוב
כלי הנשק תוצרת FN היו פשוט אסון
הן הרומ"ט והן המקלעון.
במלחמת יום הכיפורים יצא לנו לקחת בשבי כוח מצרי שמנה כ- 150 חיילים על ציודם.
אפשר היה למות מקנאה
רובי סער משקפות מכשירי ראית לילה מה לא?
דברים שיכולנו לחלום עליהם.
כולל משאית מרצדס עם הנעה קדמית.
בתוך זמן קצר ביותר כול הרומ"טים היו מאופסנים/זרוקים בתאים התחתונים של הזחל"מים
וכל החיילים הצטיידו ברובי סער קלצ'ניקוב ובהם השתמשנו עד סוף המלחמה וחלק כנראה גם לאחר מכן.
מנשה רג'ואן
הקדמה קצרה: FN זה מה שהיה ועם זה היה צריך להילחם, למצרים לעומת זאת לא היה לוף כמו שלנו…עם מציות.)
ועכשיו לסיפור: בספטמבר 73 הייתי במאגר קצינים ועשיתי מילואים בהדרכת טירונות רפואנים.
הנשק בבה"ד 4 בפיקוד דובס (מה זה?) היה רובה צ'כי, הטירונים קיטרו ובכו, הסברתי להם כמה הנשק הזה טוב ומדויק,
וכדאי ללמוד אותו היטב כי אף פעם לא יודעים מתי תפרוץ מלחמה.
הקורס הסתיים לפני ראש השנה. חבר בחופשה בבית, אמר לי חבר, קמ"ן חטיבתי "בעוד 10 ימים תפרוץ מלחמה."
צחקתי בכול פה, השאר היסטוריה.
בשוך הקרבות כמו שאומרים הסופרים, הגעתי לביר תמדה, במטרה לפגוש את יה יה (יורם יאיר). היה פרוס שם תאג"ד (תחנת איסוף גדודית/מרכז רפואי.)
ואז בפתח התאג"ד מישהו צועק, חברה, המפקד רג'ואן כאן…
אבל מה שחשוב הוא מה שאמר לי, "זוכר שאמרת שנתאמן כי לא יודעים וכו'?' את כל המלחמה העברנו עם צ'כי…"
כאן הסתיים השיח בקבוצת הווטסאפ של הפלוגה, מכאן דברים אחרים שנכתבו על ידי חברי הפלוגה.
אבי זמיר
כמה מילים על רובה FN (Fabric National). לפני כמה שנים דיברתי עם בן אחי ששירת בגדוד 890 בשנות ה90 .
הוא לא שמע על הרובה שלנו! רובה מיוחד בעל חוש ריח. מריח אבק או חול ונעצר.
אבל כשהוא יורה הוא רובה מארץ הרובים. גדול ,חזק עושה רעש ונרתע לאחור בזמן הירי.
לפני שנכנסנו למוצבים הנצרה הוחלפה ואפשרה ירי אוטומטי.
הירי אוטומטי בלילות לכיוון הגדרות החשוכות עם ה-FN המשופר נתן ביטחון ושיפר את ההרגשה.
עמי רום
עוד סיפור על המקלעון הפעם בחופשת השבת, יצאתי לחופשת השבת לביתי בקיבוץ דליה,
חברי ישי שהיה חייל במודיעין בראס סודר, היה גם כן בבית.
סיכמנו שבשבת בבוקר נלך לירות בוואדי שמדרום לקיבוץ דליה, כולה 300-400 מטר מדרום סמוך לאמפיתיאטרון בו היו כנסי המחולות המפורסמים,
ירדנו למטה עם תד"ל (תרמיל גב צבאי) ובו לא מעט תחמושת , אמרתי לו: "רק בודדת ובלי נותבים ורק לחלקה ללא הצמחיה שמעבר לואדי."
בוואדי צמח פטל ברוחב של 20 מטר לפחות , היינו במכנסיים קצרים וכפכפי אילת, ישי התחיל לירות,
צרור עם נותבים הדליק את השדה שממול , שפכתי את מה שהיה בתד"ל ועפתי דרך הפטל אל השריפה שעדיין הייתה קטנה.
בדרך איבדתי את אחד הכפכפים, לא הרגשתי בכך, האדרנלין היה בשמיים , הגעתי לשריפה, חבטתי וחבטתי ולא השתלטי ,
זו הקטנה גדולה נהייתה , עפנו למעלה לקיבוץ , אחרי שבע דקות היינו על מדים ובטרמפים לתל אביב …
בפעם הזאת לבן זונה הבלגי לא היו מעצורים.
בועז רוזמרין
היסטוריה של טמטום:
הטמטום האיוולת והשחיתות אינם נחלתו של צה"ל. לא רק חיילי הרגלים של של צה"ל צוידו ברובה שירות כושל.
גם הרגלים הקנדים בחייל המשלוח הקנדי לחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה, סבלו מרובה כזה.
קשה לדעת כמה מעשרות אלפי הצלבים בשדות פלנדריה (בלגיה) הם תוצאה של הרובה הכושל שלהם.
כמו שקשה לדעת, כמה קברים בבתי העלמין הצבאיים בישראל הם תוצאה של כשלי הרומ"טים והמקלעונים של FN.
מעניין כמה אימהות גרמניות הודו למי שכפה על הרגלים הקנדים את הרובה הכושל.
מעניין כמה אימהות, סוריות, מצריות, ירדניות ופלסטינאיות, מודות למי שאחראי להכנסת הנשק הכושל הזה לצה"ל.
נחזור לביזיון הקנדי: שר ההגנה הקנדי יוז שאשכיו היו גדולים בהרבה ממוחו. התעקש שרובה השירות של החיילים הקנדים,
יהיה רובה הרוס הקנדי (Ross rifle) הכושל ולא רובה הלי אנפילד האנגלי הטוב והאמין בהרבה ממנו.
למזלם של חיילי קנדה הפיקוד הבריטי הצילם מהטמטום הלוקאל הפטריוטי וחיילי קנדה צוידו ברובה לו היו ראויים.
אנקדוטה קטנה, הרובה הכושל הגיע גם לארץ במלחמת העצמאות ונקרא רובה קנדי.
נחמת טיפשים: לא רק בצבא שלנו מתקבלות החלטות על ידי אנשים לא ראויים מסיבות לא ראויות.
ו
שאלת האם זה ראובן אביטל המקלעוניסט בתמונה
ובכן על מנת לשים דברים על דיוקם: זה לא ראובן אביטל, זה אני בקורס מכים שלכם,במהלך מרדף באזור חברון, מראה לכיתה (רואים את שלמה כרמל) נקודה מסויימת בשטח, או לירות לשם או לצפות.
וואוו איזה יופי של תיעוד מעניין ויפה, גם אנחנו היינו הולכים ביום שישי לואדי לירות ולא אני לא מהקיבוץ אלא מהעיר,אני כותב את זה כי תפס אותי זה שכתב שהם ביום שבת הלכו לירות בואדי ופרצה שריפה בגלל הנוטבים חחח טוב בשנות השמונים היה לי רובה גליל וכבר הכניסו את מא"ג לגדודים ולא היינו צריכים לקנא מהסורים ולא מאף צבא,
אתר מעניין אהבתי