דב מגן מוצ'ניק

זיכרונות

תעלת סואץ פעם ראשונה

כשהחלה מלחמת ההתשה, פלוגת מחזור מאי 68 בפיקודו של גידי בן יוסף הייתה בקורס מ"כים.
הורידו אותנו לסיני באוטובוסים. המטרה הייתה לעבור את התעלה לקפל ולטהר את הקו המצרי.
אחרי שבועיים באוהלי סיירים במיתלה, בוטלה הפעולה. פיזרו אותנו למוצבים
כדי להעלות את המורל לנחלאים שבוזים לפני השחרור.

מלחמת יום הכיפורים

הירידה לסיני

רקע: התקפת הנגד של אוגדת ברן ב-8 באוקטובר נכשלה כישלון חרוץ, אחת מחטיבות האוגדה, זו של נתקה ניר איבדה את אחד המג"דים שלה,
אסף יגורי שנלקח בשבי לאחר שגדודו הוכה קשות. ברן זעק שהוא רוצה אדומים.

הייתי אז בחטיבת המילואים 55 של הצנחנים בגדוד עליו פיקד יוסי יפה. המ"פ שלי היה בן ציון ויינר והמ"מים יקי חץ (המ"מ שלי), דני יצחקי וזימרי רון.
יצאנו מסירקין ונסענו באוטובוס ללוד. ביציאה עמדו שני סגנים עם צ'ימידנים. וינר המ"פ עצר את האוטובוס ושאל לכוונותיהם הוא הכיר אותם מ-202.
אלו היו חי הקוצ'יני ולופז. שניהם הסתפחו לכוחותינו (עזבו את מאגר הקצינים).

הגענו ללוד, לא היה מספיק מקום במטוס. יקי עבר בין השורות והוריד את הזקנים והנשואים עם ילדים.
בין היתר הוריד את זאביק ביז'נסקי האח של חנן. הם חשבו שהפסידו את המלחמה, אך הורידו אותם
בהסעה לבור של פיקוד הדרום באום חשיבה. עוד נכונו להם עלילות, הם השתתפו בקרב על העיר סואץ בסוף המלחמה.

הנשארים להם היה מקום במטוס, נחתו בשדה התעופה רפידים (ביר גפגפה.)
בירידה מהמטוס ולצד המסלולים ראינו שורת חללים מכוסים עם שמיכות.
בראשי עבר הסרט מ.א.ש. סרט קומי/סאטירי על בית חולים שדה במלחמת קוריאה, (ראה כרזת הסרט)

ציר מכפלת ובודפסט

למחרת ב-11לאוקטובר, עלינו על הקומנדו הימי המצרי שניתק את מעוז בודפסט. הלכנו בתל"ם (תנועה לקראת מגע) גדודי כמו בסרט מלחמה ושלום.
רצועה צרה חיברה את מוצב בודפסט ליבשה, רוחבה היה כ-30 עד 40 מטרים, בצד ימין הים התיכון, מולנו באופק פורט סעיד ומשמאל ביצות.
הלכתי בחוד עם וינר, סיפרתי ליוסי חי הקוצ'יני, על סרט שראיתי במוצ"ש, היום שפרצה המלחמה.
לא עלה על דעתי שכול רגע יכולה להיפתח אש וכולנו, כול מי שהלך בחוד יכול היה להיהרג.
על הציר עמדו שניים או שלושה פטונים שלנו פגועים ונטושים. הסתבר שהכוח המצרי הדף התקפה של החרמ"ש וסיירת שקד.
מרחוק ראינו שני סאגרים (טילי נ"ט) מוכנים לשילוח. התקרבנו, התברר שהמצרים נטשו את מערך ההגנה שלהם והשאירו בשטח הרוג או שניים.
מי שאינו מעוניין בפרטי המערך הזה, יכול לדלג לפסקה הבאה.
מערך ההגנה שלהם היה מקצועני, היו בו שלוש שורת של עמדות, פרוסות בקשת בין הים לביצות.
המרחק בין הקווים היה כעשרים מטרים. והמרחק בין העמדות בשורה היה כעשרה מטרים.
העמדות בקו השני נבנו בין העמדות של הקו הראשון, דבר שאפשר חיפוי בין קו לקו.
התפעלתי מעמדות השכיבה שלהם המדופנות בקרשים כדי שהחול לא יגלוש פנימה.

המשכנו וחברנו למוצב בודפשט.

קבעון מחשבתי

ההיגיון אומר שחיילי המעוז היו צריכים להתפנות לקו התעוזים (קו המעוזים השני של צה"ל,)
ערכו האסטרטגי או הטקטי (באם היה כזה) של המעוז, התגמד מול הקזת הדם הפוטנציאלית שלו.
אך קיבעון מחשבתי של הפיקוד, גרם לכך שב-15 לאוקטובר, שוב נחת הקומנדו המצרי ליד המעוז וניתק אותו.
כוח מצרי אחר תקף את המעוז שהתגונן בקרב הירואי ומיותר (הרי אם היו מפנים את בודפשט בזמן לא היה הקרב מתרחש.)
מח"ט היסטרי שנלחץ על ידי אוגדונר מנותק מהמציאות, שלח מילואי חרמ"ש לקרב הירואי ומיותר גם כן, מול הקומנדו המצרי
שחסם את הדרך למעוז. למרות שהמצרים נכנעו בסוף, לחרמ"שניקים נגרמו אבדות כבדות, 18 הרוגים ו35 פצועים.
שני הקרבות שהיו מצעד איוולת לתפארת מדינת ישראל, הניבו שלל אותות: גבורה, עוז ומופת בניחוח עדין של צל"שים.
נהדר כדי לרומם את רוחם של קציני חינוך, הכותבים מור"קים (מורשת קרב).

קישור לכתבה על הקרב המיותר

הכתבה מאשרת את המקצועיות של היחידה המצרית ומדגישה את האפסות וחוסר המקצועיות של המח"ט
ששלח את חיילי החרמ"ש בחיפזון וללא חיפוי ארטילרי מתאים, צאן לטבח.

מבודפשט חזרנו לטסה (הבסיס העורפי בגזרה המרכזית של קו התעלה), שם התברר לנו שחוליה בפיקוד קצין מכוחות הקומנדו המצריים,
הלכה לכיוון כוחותינו ונפלה בשבי, שאר חיילי הקומנדו המצרי הלכו דרך הביצות וחברו לכוחות המצריים.

ציידי חוליות נ"ט

בטסה הורידו פלוגת חרמ"ש מהנגמ"שים והשאירו בכול נגמ"ש רק נהג ומש"ק. פלוגת ויינר, הפלוגה שלנו, קיבלה כשניים עשר נגמ"שים.
הפלוגה פוצלה בין שלושת הגדודים של חטיבת השיריון 217 בפיקודו של המח"ט נתקה ניר.
המ"פ בן ציון ויינר פיקד על כוח צנחנים שהוצמד לאחד מגדודי השריון, הכוח בו הייתי אני הוצמד לגדוד אחר.
בקרב בפיקודו של ויינר, נהרגו יוסי חי , לופז ועוד חייל. יוחנן מנור (מילר) מגבעת חיים, הסמ"פ בא לחלץ חטף RPG (רקטת נ"ט) ונהרג.
יוסי חי הקוצ'יני השאיר אישה בהריון. הוא היה בן דודו של פצ'נגה (יעקב מרדכי) ז"ל, שנהרג כאשר הוביל את הכוח שפרץ לביתו בכפר יובל
לאחר שמחבלים השתלטו עליו כדי לבצע פיגוע מיקוח.
יתכן שהאירוע הזה הוא שגרם לויינר המ"פ להתחיל לשתות.

ושוב פורטר

פורטר שנקראה אז בוצר נכבשה ע"י המצרים במלחמת יום הכיפורים.
הייתי בפלוגת הצנחנים של בן -ציון ויינר בחטיבה 55 גדוד 66
סופחנו לחטיבת השריון מילואים של נתקה ניר ז"ל. בתום הקרבות ישבנו במיתלה.
הפלוגה קיבלה פקודה: בהתחדש הקרבות פלוגת וויינר תכבוש את בוצר.
שם, לפי המודיעין שקיבלנו ישבו אלג'יראים שאנסו חייל דני לבן עור בלונדיני.
למזלנו הקרבות לא התחדשו. מהכרותי את השטח, אני קובע שלבוצר (פורטר) לא היה ערך טקטי או אסטרטגי.
צה"ל היה צריך לעקוף אותו בדרך לאגם המר. לתקוף מוצב מוגן זה קיבעון מחשבתי שעל קציני צה"ל להיגמל ממנו.

זיכרונות אחרים

ימח שמם של האנגלים האלה

כשלמדתי בכפר גלים ויתרתי על האנגלית. אני וחבר שיחקנו כדורסל על חשבון שיעורי האנגלית.
הייתי קלעי מעולה בכדורסל, אך האנגלית ואלביון הצבועה לא סלחו לי עד היום.
כשסיימתי את השירות הצבאי, ניסיתי להתקבל לעבודה כמאבטח באל-על.
לקחו ממני פרטים וזומנתי לראיון.
המראיין אמר לי, "ספר לי באנגלית איך הגעת לפה", התחלתי לגמגם.
המראיין קבע: "לך לקורס אנגלית בעוד שלושה חודשים תשוב." הלכתי לגדל פלפל ליצוא.

דעות קדומות

יוסי שריד אמר:"כל החיים אני נלחם בדעות הקדומות שלי"
אחת האמירות הנכונות שאמר שריד שאני מסכים איתן.
המילואים הראשונים שלי בקיץ שבעים ואחת במעלה אדומים (חודשים ספורים לאחר שיחרורי).
שובצתי למחלקה של יקי, קצין בדרגת סג"מ, בחור שנראה במבט ראשון ישן בעמידה.
מה זו הדרגה המצחיקה הזו במילואים? חמקתי מהשיבוץ וכמיטב הדעות הקדומות חיפשתי מ"מ,
רצוי מ-890, רצוי מושבניק. עשיתי סבב, השתבצתי לקצין בשם זימרי רון מעין חרוד,
נתתי לו מינוס, יוצא גדוד חמישים. ממנו עברתי לקצין בשם דני יצחקי יוצא 890 מכפר יחזקאל מושבניק,
התברר לי שהוריו הם שכירים במושב, פקידים, ולא חקלאים אמיתיים.
יקי לא ויתר וניסה למשוך אותי אליו חזרה.
"מוצ'ניק אתה אצלי." הבטתי סביב ושאלתי עצמי,
מה בכלל אני עושה עם הזקנים הללו? כולם בגילאי 26-28.יוצאי קרב גבעת התחמושת.
יקי הפתיע אותי, למדתי ממנו רבות. הוא היה נווט מצוין ואיש חושב.
העובדה שבמלחמת יום הכיפורים 1973, לא היה אף הרוג במחלקה שלנו נזקפת גם למזל, אך גם לזכותו של יקי.
הוא רצה אותי ואת יוסי קנט כי היינו צעירים ומעודכנים בתרגולות.
לימים הוא התקדם להיות מ"פ. בחייו האזרחיים היה מהנדס יצירתי ברפאל.
הוזמנתי ליוקנעם כאשר הוא חגג 70, אז קיבל ברכה מבוגי יעלון שהיה שר בטחון.