דב מגן מוצ'ניק
לא כצעקתה:
חברי "בפרלמנט" ביבנאל שאלו אותי: "איך אתה לא מצביע למפלגת הגנרלים?" הם יודעים את השריטה שיש לי בנוגע לצבא.
"הגנרלים," עניתי להם, "אלו שהיו בתפקיד כאשר שירתתי בסדיר, ואלו שהיו אז ילדים והיום הם מנהיגים מפלגות, לא ירדו עם משה מהר סיני."
"ובכל זאת האין הם הטובים ביותר, גם אם אינם מושלמים?"
"אני מפקפק בכך, הייתי צמוד למפקדים המבטיחים ביותר בזמן ההוא, השתתפתי בתחקיר בו נכח הרמטכ"ל של אז, חיים בר לב,
ואותו ניהל הרמטכ"ל לעתיד רפאל איתן, ונוכחתי שלא כצעקתה."
"זרוק איזה עצם."
סיפרתי להם את סיפור הפשיטה על מחנה הקומנדו הימי של הפת"ח בלבנון.
הקדמה-מדינת אכזיב:
אלי אביבי, טיפוס צבעוני ומעניין, השתלט על הכפר הנטוש אכזיב על גבעה לחוף הים והכריז על מדינה עצמאית שם,
המדינה הנפיקה דרכונים ואלי אביבי נבחר על ידי עצמו לנשיא המדינה לכול ימי חייו.
לרגל בחירתו הוא סיפח אי שומם ששכן בתחומי המים הטריטוריאליים של מדינתו.
הרכלנים מספרים שאל המדינה החדשה נהרו מצד אחד התיירות של מועדון הים התיכון הסמוך,
הן השילו בשמחה את בגדיהן וחשפו את חמודותיהן למצלמתו של הנשיא, אלפי תמונותיהן גדשו את אלבומי הנשיא.
ועוד סיפרו הרכלנים חסרי המצפון, שאל המדינה החדשה, נהרו גם הסלבס של אז,
הם שהשתתפו באורגיות של סקס, סמים ואלכוהול.
האי השומם ששימש משכן לשחפים, הפך משכן לזוגות אוהבים. תחי המדינה החופשית אכזיב.
נשיא על הכוונת:
בראשון לינואר 1971 נתפסו 5 מחבלים שהגיעו בסירה מלבנון. משימתם הייתה לחטוף את הוד מעלתו נשיא אכזיב.
בחקירתם הם סיפרו שבאו ממחנה שהיה ממוקם לא רחוק מכביש החוף הלבנוני, ליד העיירה סרפנד המצויה בין צור לצידון.
הם תיארו את המאהל שצורתו כמו האות העברית ח, ושכן על מצע של מחלוטה לבנה בלב פרדס וותיק ובו עצים גדולים.
הוחלט במטכ"ל ליזום פעולה מקדימה של חטיבת הצנחנים שתחסל את קן הצרעות הזה
פלוגת רפאלי:
הייתי אז סמל מחלקה בפלוגת נובמבר 1969 בפיקוד יאיר רפאלי. הפלוגה הייתה שייכת לגדוד 890 של חטיבת הצנחנים הסדירה 35.
בכל ביקור של המח"ט חיים נדל, היה רפאלי מבקש ממנו: "נדל סדר לנו איזו פעולה."
באותם ימים המח"ט היה בעיני חצי אלוהים. הפליא אותי הדיבור הזה של רפאלי שהיה רק סרן עם חצי האלוהים הזה. ואכן קיבלנו את הפעולה הזו.
ההכנות:
המג"ד שי תמרי רבע אלוהים בעצמו הגיע לפלוגה. המשתתפים נבחרו, סגל וכמה חיילים. הסתדרנו בח, רבע האלוהים במרכז.
הוא פנה אלי: "מוצ'ניק באיזה תפקיד היית כחייל?"
"מקלעוניסט," עניתי ביראה לרבע האלוהים שכמו שני אחיו סומן לגדולות בצבא.
קח את החגור והמקלעון של אחד החיילים שלא משתתפים, התחלפו בציוד."
החלפתי ציוד עם עודד עזר. החייל בכה על כך שלא ישתתף.
ברור היה שהצלחת הפעולה הייתה תלויה בהפתעה, לכן לקראת הפעולה עצמה, צוידתי כמו אנשי סגל אחרים בעוזי עם משתיק קול.
בנשק הזה החליפו את הקנה המקורי כך שקיבלנו נשק עם קנה ארוך יותר המושך כלפי מטה ומשנה את איזון הכלי.
לפי בקשתי ערכנו ניסוי כלים, כדי שנהיה מיומנים בנשק הזה.
המקלעון חזר אחר הכבוד לעזר.
בנינו מודל של היעד. המאהל סומן בסס"ל(סרט סימון לבן), הכניסה של כול אוהל סומנה ע"י שני ברזלי זווית תקועים באדמה, יריעות האוהל סומנו גם כן בסס"ל.
חוליות הלוחמים, ובמיוחד שלושת המאגיסטים התאמנו בירי לאוהלים. התבצע אימון הטסה לכרמל שהתבליט והתכסית שלו דומים ללבנון.
הזמן לפעולה היה קצר, וכול אימון היה חשוב. מקצוענות והפתעה היו המפתח להצלחה.
הפרטאץ' מתחיל:
עד כאן ההתנהלות הייתה סבירה, מכאן החל הפרטץ' והוכיח שסוף מעשה לא במחשבה תחילה.
מסיבות של בטחון שדה, היינו בהסגר בבסיס, אך עוף השמיים הוליך את הקול.
החלו להגיע מדכ"ים, קצינים מבה"ד 1שהיו במערך המוצנח. אם רצו לשתפם היה צריך לזמנם מראש,
ולא להנחית אותם עלינו כמה ימים אחרי שהכוח החל באימוניו. הם החליפו חיילים שכבר תרגלו על מודל וגם עברו אימון בהיטס. זה פרטץ'!
שיא הפרטץ' היה הגעת פונקציונרים ופרוטקציונרים שלא היו כשרים למשימה, אך שכרון עלי הדפנה עלה באפם.
רס"ר הגדוד אדמוביץ' שמיומנותו הבולטת הייתה קריאות שמאל ימין על מגרש המסדרים, אך לא ירה כבר שנים,
הגיע בהדר רס"רי והחליף לוחם מיומן, שהיה יכול להועיל במשימה. פעם צנחן תמיד צנחן, הגיע לו.
קירשנר ז"ל מב"ס (מפקד בסיס) סאנור, הגיע גם הוא עם יד חבושה. משמעת לילה לא חלה עליו, הוא הרי היה רב סרן, מורם מח"פשים סמלים וקצינים זוטרים.
יוצאים לפעולה:
שלושה מסוקי יסעור הטיסו אותנו ונחתו על גבעונת. ירדנו מהמסוק, נשפכנו לוואדי ועלינו לרמה מעובדת. הסתדרנו בשני טורים. רפאלי בחוד שפרוס כחמישה עשר מטר קדימה.
אבי איליוב הוביל את הטור השמאלי בחוליה שלו היו עוד שלושה לוחמים, ביניהם אני שהלכתי אחריו ודני שליין סמל מחלקה 2. אחרי היה החייל צוברי עם ררנ"ט מורכב על הרומה.
שלושתנו הסגל צוידנו בעוזים עם משתיקי קול, כמו שהסברתי קודם לכן.
בכוח שנחת מהמסוקים השתתף גם מג"ד 202 בנימיני. תפקידו היה להתפצל מהכוח העיקרי שפשט על המחנה ולנטרל עמדת מקלע אולי נ.מ.
העמדה שלטה מגבוה גם על המחנה וגם על כביש שעלה לאמצע הרכס שממנו ירדנו אל המחנה. היה ליל חורף סגרירי הערפילים וטפטוף הגשם שיחקו במחבואים.
ההפתעה אבדה:
כאשר הגענו לקו הרכס שתחם את הרמה ניתכה אש מאזור החוף ומיקלע 0.5 החריד את דיממת הלילה. הגזרה התעוררה לחיים.
בעל הדרגה הבכירה בשטח היה הסמח"ט עוזי יאירי ז"ל. שליש אלוהים בפני עצמו שסומן גם הוא לגדולות. חבורת הפיקוד נעצרה בקו הרכס.
ראינו אורות ברקס של רכבים בדיוק מאזור המחנה שעליו היינו אמורים לפשוט.
דביקות במטרה או ראש דפוק:
הפיקוד בשטח החליט להמשיך. גלשנו במדרון הבוצי והחלקלק, לרוחב ציר ההתקדמות במדרון, היו פרוסות טרסות אבנים. טיפסנו עליהן וירדנו מהן. בסיום הירידה התנקזנו לשביל צר.
החוד מקדימה פתח באש. חולייתנו הייתה צריכה לחסל את האוהל הראשון מימין. צוברי שאל, "לירות?" איליוב לא ענה, "תירה כבר!", צעקתי עליו.
הוא ירה את הררנ"ט לאוהל. נשמע פיצוץ, הגענו לאהל הראשון מימין, על רצפת הבטון ספרתי עשרים שמיכות מגולגלות, כפול שמונה אוהלים זה מאה ושישים מחבלים שנמלטו מאתנו.
המאהל היה ריק מאדם. בהיתי בחשכת הפרדס וחשבתי, מה הייתי עושה לפאר חטיבת הצנחנים לו הייתי מפקד מחנה המחבלים? הייתי ממקם קבוצות מארבים ואף צנחן לא היה יוצא חי!
דני שליין חיטט בחפצים שבאוהל והכניס את ידו לצנצנת , "אימהלה דם!" שמענו, אחרי שנייה הוא התעשת, "ריבה," צחקנו.
הנסיגה:
נסוגונו לנקודת הפינוי. בתד"ל (תרמיל) שעל גבי היו מספר גוזניקים חשמליים להנחתת היסעורים. לפי התרגולת סימנו טרפז למסוק המוביל ומשני צדדיו עוד שני טרפזים נוספים.
המסוקים קרבו אל מכשיר הביות. המגד תמרי עמד וכיוון פנס שהאיר את ראשו, כדי לתת לטייס את ממד הגובה. נבלענו במסוקים כאשר אנו מלווים בירי לא מדויק.
נחתנו בבית הספר הטכני בחיפה, קפה כיבוד וטסנו לתל-נוף לתחקיר.
התחקיר:
בבוקר, אלוהים בכבודו ובעצמו, הרמטכ"ל בר-לב הגיע, ואתו סגן האלוהים הקצח"ר רפאל איתן שתיחקר אותנו.
הוא ביקש מכל מפקד כוח לספר את סיפורו. כך התברר לי, מה עשו הכוחות האחרים.
עמוס ירון מג"ד גדוד 50 הונחת מס"טילים אל החוף בידי השייטת. הוא היה אמור לטהר מספר מבנים על חוף הים, שהיו מפקדות מחבלים.
בדרכם הם עלו על מארב שהמודיעין לא ידע עליו, או שהמחבלים שברו שיגרה. הכוח של עמוס הסתער וחיסל את החוליה. לפי זכרוני, הכוח ספג פצוע והמשיך במשימתו.
את הכוח של בנימיני הוביל מ"פ בשם ברכמן ממעגן מיכאל. הוא התקרב לעמדה עם רימון ללא ניצרה.
המחבלים שאלו מי שם מספר פעמים והוא סגר מרחק. כששמע דריכת קלץ' זרק את הרימון והעמדה חוסלה.
השגות ובקורת על המבצע. בזמן התחקיר עברו במוחי הדברים הבאים:
נקודה ראשונה: מדוע לכל הרוחות לבצע שתי פשיטות על שני יעדים שונים באותו תא שטח? שהאחד מתגלה אובדת ההפתעה לכוח השני.
היכן המושג או הבדיחה על הפר הזקן והצעיר זוכרים? פרה פרה.
נקודה שניה: לעניות דעתי, כאשר ההפתעה אבדה, היה המפקד בשטח עוזי יאירי צריך לבקש לבטל את הפשיטה שלנו.
זו גבורה גדולה יותר מאשר להמשיך ולסכן את הכוח. אם ביקש את הביטול בקשר, הוא היה בסדר והפיקוד מעליו היה חסר אחריות.
נקודה שלישית אני בטוח שהחוקרים הוציאו מהמחבלים שנתפסו, כמה מחבלים יש בכל אוהל. זה לא ירד אל הכוח הפושט.
לפרוס ארבעה לוחמים ולחסל ביעילות עשרים מחבלים באוהל ,על זה צריך להתאמן. כל לוחם צריך היה לדעת מהיכן הוא מתחיל בירי,
וזאת כדי שמחבל לא ישלוף איזה אקדח מתחת לכר וידפוק מישהו מהלוחמים.
המדהים הוא שאף לוחם מש"ק או קצין שהשתתף בפעולה, לא חשב להעלות את הנקודות הללו בפני רפול והרמטכ"ל.
הבטתי סביב ים כומתות אדומות ואיש לא שאל והעלה את הנקודות הללו.
איני חושב שהייתי הגאון הצבאי היחיד שחשב עליהן בתחקיר.
אחר כך פרצה מלחמת יום הכיפורים וחוויתי כשלים רבים של מפקדים מבטיחים.
אלו הסיבות שקצינים בכלל וגנרלים בפרט כבר לא עושים לי את זה. אני חושב שרוב הציבור ניגמל זה מכבר מחשיבותם של גנרלים בשדה הפוליטי מדיני,
אני בטוח למדי שהבנתם את הנקודה.
בעקבות הפוסט הגיעו תגובות
התגובות על המקלעון והרומ"ט של FN הועברו לדף על כלי הנשק האלה. התגובות שהיו פוליטיקה נטו, הושמטו גם הן.
עוזי ערן
מוצ'ניק שכח את כח החסימה שאני הייתי המאגיסט שלו. שני זיכרונות מאותה הפעולה. בשלב כלשהו של הפעולה עבר על הכביש רכב. פתחנו כמובן באש,
מרחק של כמאה מטר, אך מאחר וההחלטה הייתה להוציא את הנותבים מהשרשראות, לא ניתן היה לדייק את הירי וכמובן שלא פגענו.
יריתי צרור אחד משהו כמו חצי ארגז פעולה בין היתר כדי להקל על המשקל הלא הגיוני שסחבנו על הגב.
הזיכרון השני הוא הטיפוס לנקודת ההנחתה במתלול חלק מהגשם, ואני החלקתי עם המשקל העודף של המאג והתחמושת שלא הספקתי לירות.
כדי להתקדם למעלה נאלצתי לשים את המאג קדימה על המתלול החלק עם הדורגלים פתוחים אותם תקעתי בבוץ, נאחזתי בו כמו שנאחזים בענף עץ והגעתי למעלה ללא אנרגיות.
אם היינו נתקלים לדעתי המאג לא היה יורה. למזלנו היה לנו את מוצ'ניק (טוב זאת סתם הלצה). יאללה שבת שלום, מבחינתי אפשר לאפסן את הזיכרונות האלו.
מנשה רג'ואן
עוד סיפור קטן על כח החסימה (נדמה לי שפיקד עליו אייפלר), הציוד שהייתי צריך לסחוב כרגם שקל בערך 50 ק"ג בסך הכל (אני שקלתי אולי 20 קילו יותר).
באימונים היה ברור שאני לא יכול לעלות מהנחיתה על לרכס (האימון היה בוואדי של בית אורן) ואז מינו את גבי וויס (מקלען) כדי שיתמוך בי מאחור כשיש מדרגות גבוהות.
וכך עלינו למעלה, הרמה הייתה בוצית ובשלב מסוים נשכבנו, אני עם המשקל שקעתי באדמה החרושה והמרגמה התמלאה בבוץ כנראה שהכובע נפל לה בשלב מסוים.
על כל פנים נתקלנו בירידה למאהל ואת שארית הדרך עשינו בגלישה על התחת כשברקע השריקות של הכדורים בעלווה שמסביב.
בכל האימונים אייפלר אמר, "עכשיו מגיע הטנדר עם התגבורת," ואני הייתי כאילו יורה. בחסימה, באמת הגיע הטנדר,
לי היה ברור שאני לא חוזר עם המטען כל הדרך למעלה עד למסוקים, אז ניקיתי את הקנה (עוד בתחילת החסימה) ופרקתי את רוב החנ"מ על הטנדר. זה באמת הועיל בדרך חזרה.
רזי יהל
מספר הערות:
- מוצ'ניק אפשר לשייך אותך לאנציקלופדיסטים. זיכרון מרשים. בועז יעשה מזה מטעמים.
- הגעתי מביה"ח בפעם הראשונה או השנייה שהתאמנתם בכרמל. מן הסתם לא ידעתי דבר על הפשיטה (ברדס 20).
איליוב שאל אותי אם אני כשר לתפקיד מאגיסט והייתי המום מהשאלה. איזו שאלה ? איזה כבוד!
זכור לי האימון סמוך לשטחי הבננות ( של מעגן מיכאל ?). הטיפוס המצוקי היה מאתגר. אבל הייתה ברורה לגמרי מטרתו.
אימון נוסף היה תנועה לילית בפיקוד עוזי יאירי הסמח"ט. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי מפי איש צבא את הביטוי 'עקב בצד אגודל'
כאשר כוונתו היתה, לאט ובשקט. התאים לעוזי . - הכוח שלנו, למיטב זיכרוני הרשקו (אולי איתי מיכאלי ?) פיקד עליו, תפקידו היה רתק או עתודה. אינני חושב שיריתי אפילו כדור אחד.
כבר בתחקיר שעשה הרמטכ"ל ברלב הסתבר שכנראה אחד המבוקשים שהיה מיעדי הפשיטה (אחד ה'אבואים') חמק על גבי אופנוע.
אני זוכר שהמכונאי המוטס או אחד מהטייסים דיבר בתחקיר המוזר בתל נוף על פגיעות בגחון . - נדמה לי שלא סתם המבצע אמור היה להיות מורכב, מתוזמן ומשולב. אבל הביקורת המכלילה שמוצ'ניק עשה בנוגע לקצונת צה"ל תמוהה בעיניי.
התייחסות רצינית לאמירות הללו לא מתאפשרת מעל במה זו. עם זאת ישנם קצינים וישנם מבצעים שכמו כמעט תמיד – ההתרחשויות רחוקות מהתכנון,
והתגובה המוצלחת היא אחד ממבחני המפקד. בפועל ראינו מפקדים שבשגרה לא בטוח שעמדו בראש רשימת ה'נחשבים' ובשעת מבחן עשו ניסים ונפלאות ביכולתם לעמוד במצבים שכאלה.
מבצע ברדס 20 – הפשיטה על סרפנד בויקיפדיה
אגב ככל שזכור לי אחת המסקנות לגבי תוצאות הפשיטה הייתה זיהוי המחבלים את כוונת הכוח, לפחות של 890 – על פי רעש מנועי המסוקים.
גבי וייס
רזי, התירגולים היו במורדות הכרמל ליד כרם מהר״ל.
מוצ'ניק
היו שלושה מגיסטים שקודמו ע"י רפאלי בפריסה. הימני ירה לאוהלים מימין השמאלי לאוהלים משמאל והמרכזי לאוהל האחד או השניים בצלע המחברת את שני אגפי ה-ח.
היה צריך לקדם את המגיסטים במהירות כדי שלא יסכנו את חוליות הטיהור. השערה שלי: באהל הראשון ממינינו היו עשרים מחבלים. אני מסיק שזה היה המצב בשאר האוהלים.
דהיינו שמונה אוהלים כפול לפחות עשרים מחבלים זה חיסול מאה ושישים מחבלים. יואב גלבר ההיסטוריון כתב ספר על מלחמת יום כיפור ששמו "רהב".
כתבתי לו שלא צריכים לקרוא את הספר השם אומר הכול. רזי אל תגן על המערכת. כמובן שיש קצינים טובים. אבל הנקודות שציינתי הם מחדלים. רפאלי אולי יכול לשפוך אור באם הייתה בקשה אמיצה לבטל לאחר שאבדה ההפתעה.
של מי היה הטמטום "לדבוק במשימה"? מה הסורים על הגדרות? ולמה באותו שטח? שתי התקפות שאחת תלויה בשנייה. אבל "רהב" עונה על כך.
רזי אתה טועה. המחבלים התעוררו בגלל ההיתקלות של גדוד חמישים וירי מקלע כבד מאזור חוף הים.
רזי יהל
עפר אני מול זיכרונך מוצ'ניק, אבל דווקא בזה אני דיי בטוח. אולי רפאלי או איליוב יתייחסו.
חוץ מכל אלה, נשמע לי מדבריך על נפגעי המחבלים שנכון היה לבצע…
לא בטוח אבל אחת הבדיחות הייתה שמישהו השליך רימון 26 לאוהל…
פדיחה. לא בדיחה
מוצ'ניק
לו היה מצב כזה היו נגרמים נפגעים לכוחותינו.
נוסף אני זוכר לא בטוח שבנחיתה בלבנון חיכה לנו קצין במדים חמוש בקלצ'ניקוב שאמור היה לדבר בערבית במידה וניתקל. זה פרט מוכמן לגבי דידי.
דני אנגל מיוקנעם נינזף ע"י תמרי שאיזה אוהל לא פוצץ. לשם מה לפוצץ אוהל ולסחוב מטענים? מצית עם בקבוק דלק קטן לא מספיק?
ההליכה לאחר הנחיתה לקחה איזה זמן. אורות הברקס שראינו מקצה הרכס היו בדיוק כשהגזרה התעוררה.
ניתוח אירוע: האמת אני פרש שלא העליתי את הנקודות בתחקיר.
חיל האוויר וסיירת מטכ"ל מתהדרים שהדרגה הכי נמוכה יכול לדבר ולקטול ולבקר בכירים ממנו.
אני מאמין שעוד קצינים וחיילים חשבו כמוני. וגם הם לא העזו לקום ולומר שהמלך עירום.
משום מה אין לכם דעות על הנקודות שהעליתי. מה גבי?
גבי וייס
מוצ׳ניק, אני בהלם מהזיכרון הפנומנלי שלך, אבל בעיקר מההקשרים שבנית – סרפנד – מלחמת יוה״כ ושאר ירקות. אני מניח שאצלכם במטבח אתה אחראי על הסלט.
מנשה רג'ואן
אני זוכר שהיה ירי מכיוון החוף ולדעתי השייטת עשתה רעש בהגעה (זה ממש לא השייטת של היום, אז הם לא הבינו דבר בחי"ר),
כאשר הגענו לתחקיר הייתי הרוס מעייפות ונשארתי לישון במשאית, היה לי ברור שאחרי חמישים שנה ממילא יספרו לי מה עשיתי…
אני מודה שאין לי, אינפורמציה שאני יכול לשפוט לפיה, השורה התחתונה, הפעולה הייתה כישלון, הצטרפות של פונקציונרים ברגע האחרון לא מראה על מקצועיות יתר,
יכול היה להיגמר באסון (אני דהרתי על התחת לכיוון המאהל כשהכדורים כבר שורקים מסביב בניגוד לתכנון של כניסה שקטה לחסימה.)
אבל שלא כמוך מוצ'ניק, אני לא יודע לשפוט דברים שלא נחשפתי להם. שמענו לפני כמה שנים הרצאה מאלפת של ד"ר דן שיפטן
על הפעולות של חטיבת הצנחנים בשנים שבין ששת הימים עד לפני יוה"כ, בממוצע פעולה בחודש כמדומני, חלקם תחת הרהב של הניצחון ההוא
עם תכנון חפוז ויעדים מדיניים חסרים, בעיקר מאצ'ואיזם צבאי ש"אנחנו נראה להם", אני באופן אישי עברתי סיוט דומה ב 73. פעם אולי אכתוב עליו.
מוצ'ניק
לגבי עוזי יאירי הסמח"ט. בתפקידו הקודם הוא היה מפקד סיירת מטכ"ל סיים פו"מ בארה"ב ונשאר להדריך שם. הוא נחשב בין הטובים ביותר. גם שי תמרי היה במסלול קידום רציני.
ואם הם לא בקשו בקשר קיפול לאחר שהגזרה התעוררה אז הם חטאו למקצוע הצבאי. שתי פשיטות באותו שטח הסתיימו בתפסת מרובה לא תפסת. טוב ציפור אחת על העץ משתיים באוויר.
אני משער שבאם באוהל הראשון ליד השער היו עשרים מחבלים יכולנו לחסל כמאה ושישים מחבלים. הכמות בכל אוהל לא ירדה לכוח הפושט גם זו נקודה קריטית.
לסיום למזלנו הם ברחו. אחרת יתכן שהיינו סופגים נפגעים. רוזמרין יערוך את זה מצוין. וואלה גיליתי את רוזמרין כל הכבוד לו.
עוד פושטים יכולים לשפוך אור: ביקשו קיפול? וכמה היו בשאר האוהלים?
גבי וייס
מנקודת מבטי כחפ״ש ברתק, קטונתי מלשפוט ולבקר את הפעולה. אפילו מאוחר יותר כשהשתתפתי בפעולות כקצין לא בטוח שהייתה לי פרספקטיבה מספיקה.
אין לי ספק שיש בעיית פרטץ׳ בכל מקום אבל הדיון האם לתקוף בנקודה אחת או כמה במקביל הוא נושא רחב בהרבה והביקורת שלך חוטאת לכן בשטחיות (סליחה).
מכאן ועד לפסול קצינים כהכללה המרחק רב.
מוצ'ניק
לא רציתי לעשות הכללות.
אבל אני יכול לבקר נקודתית את שיקול דעתם של שי תמרי ועוזי יאירי. שפיקדו בשטח על המבצע.
הכול ברור וחבל לטחון מים. אבל הכול מתחיל ב"רהב".סימנים מקדימים החלו בכראמה.
/