דבר המ"פ

היום אתם מסיימים פרק בשירותכם הצבאי. טבעי הוא, שכל אחד מחכה ליום זה, יום
של סיום תקופה על מנת להמשיך ולהתקדם ולעמוד לפני מצבים ואתגרים חדשים. אך בטוח אני
שהשמחה של הסיום מהולה בצער, צער של גמר תקופה ארוכה וקשה, צער של פרידה מחברים ופירוק
מסגרת שבה חייתם ארבעה עשר חודש.

רובכם הולכים לתפקידי פיקוד, והייתי רוצה בהזדמנות זו להעלות כמה קווי יסוד
שצריכים, לדעתי, לכוון מפקד בצה"ל.

בראש ובראשונה, זכרו אתם המפקדים שחייליכם הם בני אדם, גם אם הנכם מפקדים
אין לכם זכות לעשות בחיילים ככל העולה על רוחכם.

פה אני נכנס לבעיית ההענשות. העונש נועד לחנך, והוא אמצעי של המפקד לשלוט
על חייליו, ברגע שחייל מקבל עונש משפיל או עונש שלא במקום או בצורה הלא נכונה,
הוא מפתח "אנטי" , שבסופו של דבר גורם לפעולה ההפוכה – לה היה מכוון העונש. חשבו
לפני כל עונש אם ישיג את מטרתו, ואז בטוח גם שיתקבל ע"י החיילים ברוח הנכונה.

גסות רוח, קללות וגידופים לא מוסיפים במאומה "למנהיגות" של המפקד,
וגורמים להשפלות לא מוצדקות לעיתים.

מפקד חייב לשמור על מרחק מחייליו מחד גיסא, אך מאידך גיסא הוא חייב לרדת
אליהם לפעמים, לשמוע אותם ולהתעניין בבעיותיהם הפרטיות – דבר שיבהיר לחייל כי מלבד
להעניש אותו רוצה המפקד גם בטובתו.

מפקד חייב להיות ישר וכן כלפי חייליו, וברוח זו לחנכם. עבודה ללא אמון הדדי
נתקלה בקשיים ואי מיצוי המקסימום.

1